מי אני


"מי אני" - מן שאלת מפתח לקיום האנושי בכלל והמערבי בפרט.
אם חופרים וחופרים בשאלה, משילים הגדרות כמו דת ולאום, אמונה ומוצא,
העדפה מוזיקלית או העדפה מינית מגיעים בסופו של עניין להארד קור - זכר או נקבה.
זו ההגדרה הראשונה שכמעט כולנו מקבלים ברגע הלידה ובמחוזותינו גם לפני אותו רגע
בעזרת נפלאות האולטראסאונד.
כשהשאלה הראשונה לגבי הזהות שלנו - "בן או בת?" נשאלת אצל חלקנו שוב, שנים
אחרי שנולדנו, היא מגיעה עם תעוזה לעמוד מול הגדרה בסיסית, בסיסית מאוד ולהעמיד
אותה בספק. זו תנועה אמיצה אל עבר הליבה הרותחת של העצמי שנמצאת מעבר להגדרה.
אפשר גם לתפוס את זה כמילוי משאלה שגילה כגיל התודעה האנושית – המשאלה להיות
לגמרי "אני", להגשים את העצמי שלי.

הבוגרים בקרב קהילות אינדיאנים סבורים שריבוי של טראנסג'נדרים בקהילות שלנו
במאה האחרונה עשוי לעזור לרפא את העולם.
באמירה הזו אמנם קיים אספקט מיתי שמעלה את הטרנסד'נדר על נס ולמעשה שולל
ממנו את קיומו כאחד האדם ונותן לו תפקיד מיוחד בהיעדר "תפקיד" הרבייה שכביכול
מצדיק לבדו את הקיום האנושי. אפשר לומר שהאמירה האינדיאנית אפילו כופה עליו
תפקיד כלשהו בקיום הזה.
אבל אם נזנח לרגע את המשמעות הזו של האמירה הנ"ל, יש בה בכל זאת משהו שיש
לתת עליו את הדעת: האומץ או היכולת או התכונה של הטרנסג'נדר להיות היא עצמה
- מסמלת אלמנט "אמיתי" וכנה שממנו ניתן ללמוד ואליו אפשר להתחבר ולהתעצם.
להיות אנושי לחלוטין וללכת בעקבות הנפש, לממש את הנשמה שיש הסוברים כי
אינה בעלת ג'נדר כלשהו, ולהיות כנה עם עצמך. לזה אני קורא עוצמה.